לחץ, שחיקה ומחלה - איך יוצאים מזה?

לחץ נפשי (שידוע גם כ"דחק נפשי") הוא תופעה נפוצה ונורמטיבית בעולם המודרני.

לחץ גורם להורמונים לנוע בגוף, לצמיחה להתרחש, ללב לתפקד, לשרירים לנוע, ולנפש האדם להסתגל לשינויים התכופים בחייו.

אז אם לחץ יכול להיות כל כך חיובי, מה בעצם הבעיה אתו? או יותר נכון, מתי הוא הופך לבעיה?

כאשר אנחנו לומדים חזק לפני בחינה, עובדים כבר כמה שבועות על פרויקט שסופו לא נראה באופק, או רצים מרופא לרופא, כי "הכאב הזה פשוט לא מפסיק", אנחנו עלולים להיות מותשים - פיסית ונפשית.

כאשר אין לנו אפשרות לנוח ולמלא את המצברים שלנו, כל אחד בדרכו, וכאשר אין אפשרות להימלט מסחרחורת האירועים ומהדרישות הבלתי פוסקת, עלולה להתחיל להיווצר שחיקה נפשית. ככל שהשחיקה מתמשכת, כך גם מתחילות להיווצר פגיעות, בהתחלה קטנות ואחר כך גדולות יותר, בגוף שלנו, באופן שבו אנו מעבדים תחושות ובאמונות שלנו לגבי החיים.

מצב זה עלול לגרום שינויים שליליים באופן שבו אנו מתייחסים לעצמנו ולסובבים אותנו. בסיטואציה זו צצים ועולים משפטים שליליים כגון: "אני כבר לא בן אדם", "אני כבר לא מכירה אותך", "הפכתי להיות אדם בלי שמחת חיים", "אני לא סובל את החיים שלי/אותך/את העבודה שלי" וכו'.

לאחר מכן, אנחנו "פתאום" מתחילים לחוות ירידה במצב הרוח; המשקפיים שדרכם אנו רואים את העולם נצבעים בגוונים כהים; לפעמים הלב דופק ומתחילות לצוץ חרדות קטנות; הגישה שלנו לחיים נעשית יותר ויותר צינית; פתאום מופיעה עלייה בצריכת כמויות מזון, אלכוהול ולפעמים אף תרופות משככות כאבים וסמים שאמורים לעזור לנו; אנחנו עושים ניסיונות להראות שהכל בסדר ושיש לנו ביטחון עצמי, אבל אפילו אנחנו לא ממש קונים את זה. לאחר מכן, אנחנו מתחילים להרגיש חולים, פיסית, על בסיס יום-יומי.

רוב הזמן אנחנו עייפים ורוצים פשוט לשכב ושיעזבו אותנו בשקט, אבל מצד שני, השינה שלנו גרועה, אנחנו סובלים מיותר ויותר כאבי ראש, מהתקררויות (מערכת החיסון מתחילה לקרוס), העיכול הופך רע, ואנחנו סובלים משלל בעיות רפואיות שונות ומשונות.

זה יכול לקרות לנו בגיל 16, בגיל 35 או בגיל 65. לשחיקה ולחולי אין גיל ואין מגדר.

מחלה יכולה להיות אמנם תוצאה של לחץ ושל שחיקה, אך גם לגרום להם. כלומר, מצבים רפואיים מסוימים (כמו מחלות דלקתיות, תזונה לקויה, חוסר איזון בבלוטת התירואיד, טיפולים כימותרפיים, וכאב כרוני), יכולים לגרום לתגובות לחץ גופניות ולהוביל לתשישות.

בנוסף, מחקרים מראים באופן חד-משמעי שבני אדם שמטפלים בבן משפחה חולה באופן קבוע ומתמשך נמצאים בסיכון גבוה לפתח שחיקה וחולי גופני. ההסבר לכך פשוט: דאגה לחולה טומנת בחובה התמקדות כמעט מוחלטת בצרכיו ובפעולות הרבות הדרושות לקיומו, תוך התעלמות מצרכיו של המטפל (משפט טיפוסי של אם המטפלת בבנה הוא: "איך אני יכולה לחשוב על עצמי כשהבן שלי במצב כזה?")

הפסיכולוגיה הרפואית רואה את הדחק כמשאב, כמקור של אנרגיה, שבהתייחסות נכונה ניתן להשתמש בו לבניית חוסן רגשי, פיסי ומנטאלי ולייצר באמצעותו כוח חיים.

ממש כפי שאימון גופני בונה את השרירים ואת המסה הגופנית בתהליך פרדוקסלי (אימון, פגיעה ברקמת השריר, מנוחה, תזונה נכונה, שריר נבנה, המשך אימון, ושוב מנוחה וחוזר חלילה) כך גם האימון הפסיכולוגי-רפואי מתחיל בפגישה עם הדחק וגורמיו, ממשיך דרך "פגיעה" או שינוי קוגניטיבי ורגשי של האופן שבו אנו רואים את עצמנו ואחרים, ומסתיים בבניית פרספקטיבה בשלה ואחראית יותר כלפי הגוף שלנו והחיים שלנו.

תהליך הלמידה שבמסגרתו המטופל מחזיר לעצמו את השליטה על הדחק בחייו ומשתמש בו לצרכיו הוא תהליך מפרה ומרתק. הצעד הראשון שעושה הפסיכולוג הרפואי במקרה כזה הוא להפגיש את

המטופל עם צרכיו הגופניים הבסיסיים (שינה, תזונה, פעילות גופנית ) וללמד אותו להקשיב ולהיענות להם (כולל עבודה על התנגדויות ומקורותיהם: פיתוח מודעות להרגלים, ניסיון להבין מה עוצר אותי מלנהוג בדרך שמיטיבה אתי, מה המקור של הקשיים הנ"ל ומה ניתן לעשות על מנת לפתור אותם ולמצוא דרך התנהלות בריאה וקלה יותר). משם, ממשיך הטיפול להעצמת מקורות ההזנה הנפשיים, ובכלל זה אימון בטכניקות פסיכו-גופניות שמותאמות עבור המטופל, כגון תרגילי הרפיה, טכניקות היפנוטיות, פוקוסינג (הקשבה למסרים מהגוף ולהשפעת הרגשות עליו) ועוד.

ההרכב והמינון של תכני ההתערבות הפסיכולוגית תלויים במידה רבה במוקד הבעיה ובעוצמתה. בהתאם לכך, ינוע הטיפול עמוק יותר לעבר בנייה של מוקדי ביטחון עצמי וערך עצמי. כמו כן, ייבחן האופן שבו המטופל משתמש (או נמנע מלהשתמש) במגע ובתמיכה של חברים ובני משפחה.

חלק חשוב אחר בהתמודדות עם לחץ ועם שחיקה הוא בנייה הדרגתית של חוסן נפשי. חוסן נפשי הינו היכולת של האדם לעמוד בפני מצבי חיים מעוררי דחק ואף טראומתיים, תוך שימוש במשאבים שמצויים בתוכו ובסביבתו.
פיתוח חוסן נפשי נעשה באמצעות למידה שיטתית של התמודדות יעילה וחיובית יותר נוכח מצוקות החיים. תהליך זה כולל בתוכו שני שלבים עיקריים, האחד הוא היכרות עם הבעיה, עם הרגשות שהיא מעוררות והתפיסות שיש לי לגבי יכולתי להתמודד איתה, (כיצד לפרק בעיה למרכיביה, להבין את תפיסתי לגבי יכולתי להתמודד עם הבעיה, מה הם המכשולים והיתרונות שעומדים בדרך להתמודדות טובה יותר..), והשני אימון בהגמשת היכולות, פיתוח היכולת לאמץ תפיסות והתנהגויות שיוכלו להיטיב עם המצב ויקנו תחושת שליטה מוגברת.

בעבור מטופלים שמשתמשים באלכוהול או בסמים כאמצעי להתמודדות עם דחק ועם שחיקה, תוצע תוכנית התערבות קצרה וממוקדת לפני (או במקביל) לתהליך הפסיכולוגי.